<h1>כל בו דינין ממוהר"ר פרץ סימן קמ"ב</h1>
<h2>דף מא:</h2>
אחרת. על דבר האשה הזקוקה ליבם ולא בא הנדוניא לעולם ביד הבעל והניח חיים לכל ישראל תוך שנה של נשואין והושלש ביד שליש משכונות בשביל הנדוניא ואבי הנערה תובע אותם שהוא צריך לפרנס בתו עליהם והיבם קטן הוא. ועתה לפי המדומה והנראה אע"ג דקיימא לן נפלה לפני יבם קטן אין לה מזונות לא משל יבם ולא משל בעל היינו דוקא מנכסים שזכה בהן הבעל אבל הנדוניא זו לא זכה לעולם הבעל שהרי מת תוך שנה של נשואין והרי המנהג שנהגו לשלש הנדוניא ביד שליש עד שנה זהו לפי שרוצין לברר אם יתנהג עם בתו כראוי ואם כן לא זכה המת בנכסים מעולם תוך שנה שהרי הדבר תלוי אם יתנהג עמה כראוי וזה לא נתברר שנהג עמה כראוי. ועוד דאפי' היכא שמת' הבת בתוך שנה של נשואי' אין הבעל יורשה לפר"ת [כתובות מ"ז ע"ב] ואפי' נמי לאח' שנה היכ' דלא הוחזק בנדוניא כפר"ת בההיא דכתי' לה בכתובה ומשו' דאזלי בתר אומדנא דדעתא. ועוד כל שכן כאן שאין הפרעון גמור שהרי לא מסר לו כי אם משכונו' ביד שליש. ואיכ' לדמויי קצת לההיא [קידושין ח' ע"ב] דמנה אין כאן משכון אין כאן. גם כי שמענו כי אבי היבמה רוצה לקבל חרם לקיים הקרן עד שיגדל היבם לעשות ממנו על פי חכמים על כן לפי הנראה על פי הדברים האלה נכון הדבר להחזיר המשכונות ליד אבי היבמה ושלום. גם על דבר השטר אשר מסר השליש ליד אבי היבם על דבר השלישית מן המשכונו' אם טוב בעיניכ' תגזרו על אבי היבם להוציא השטר מידו וישלישנו ביד אחד מן הנדיבי' הסמוכים לו את אשר יראה בעיניכם בחזקת היבם ואבי הנערה להתברר על פי חכמים לכשיגדל היבם ושלום על ישראל. אמן עכ"ל הר"ף ז"ל.
